פסק-דין בתיק ת"א 2286-08

1.         עניינה של התביעה הוא בטענת התובעת לפיה הנתבע (להלן: " הבנק") גבה עמלות גבוהות מהמוסכם בגין פעילותה במסחר באופציות מעו"ף. הבנק הגיש הודעת צד שלישי נגד חברת אקסלנס השקעות בע"מ (להלן: " אקסלנס" או " הצד השלישי"), היא החברה באמצעותה ניהלה התובעת את תיקי ההשקעות שלה. כמו כן הגיש הבנק נגד התובעת תביעה שכנגד, בה דרש לחייב את התובעת לשלם לו את יתרת החוב בחשבונה בסך של 3,196,749 ש"ח (נכון ליום 26.1.09).

הצד השלישי הגיש הודעת צד רביעי נגד התובעת בטענה כי היא חתמה עימו על הסכם פשרה בו התחייבה להימנע מכל תביעה או טענה נגדו, וכי התובעת הפרה הסכם זה.

טענות התובעת

2.         התובעת טוענת, כי בינואר 1995 היא נפגשה עם נציג הבנק מר מאיר גרינפלד (להלן: " גרינפלד") במשרדי חברת אקסלנס, וחתמה על מסמכי פתיחת חשבון הבנק. לטענתה, את הפגישה יזם מנכ"ל אקסלנס מר רוני בירם (להלן: " בירם"). בירם הוא שהמליץ לתובעת לנהל את חשבונות המסחר באופציות מעו"ף בבנק. בפגישה זו הובהר לתובעת שהעמלות שייגבו ממנה הן הזולות ביותר בשוק, ובשיעור הנמוך ביותר הנהוג בבנק.

התובעת חתמה על יפויי כוח בחשבונותיה, המאפשרים לחברות "אקסלנס נשואה" ול"אקסלנס צמיחה" לנהל את תיק ההשקעות שלה בחשבונות. יפויי כוח אלה לא כללו את הצד השלישי, אשר התובעת לא יפתה לטענתה את כוחו לפעול בחשבונותיה ולחייבם בעמלות.

3.         בשנת 2002 העבירה התובעת את הפעילות באופציות לחברת פוקורני ייעוץ והשקעות בע"מ (להלן: " חברת פוקורני"), חברה הנמצאת בבעלותה המלאה, משיקולי מיסוי. ביום 18.1.05 חזרה התובעת והעבירה את פעילותה לחשבונות פרטיים.

4.         התובעת טוענת, שהן הבנק והן הצד השלישי לא סיכמו עימה מהו שיעור העמלות שייגבה ממנה, אלא התחייבו לעמלות הזולות בשוק. בפועל, כך טוענת התובעת, הבנק גבה ממנה עמלות מנופחות, גבוהות מהמוסכם, הוא לא דיווח לה עליהן ולא יידע אותה על שיעורן.

התובעת טוענת שגם לאחר שחתמה ביום 7.7.03 עם מר בירם על הסכמה לפיה נקבעו שיעורי עמלות חדשים שייגבו ממנה (הסכמה שתכונה להלן: " הסכם העמלות מיום 7.7.03"), הבנק לא חייב אותה בהתאם.

5.         התובעת הגישה חוות דעת מומחה, של מר דוד שטיינר (להלן: " מר שטיינר" או " המומחה"). המומחה בדק את חשבונותיה של התובעת, וגילה כי קיימים פערים משמעותיים בין חיובי העמלות בחשבונות לבין הסכומים בהם צריך היה לחייבה על פי הסכמתה עם נציג הבנק, קרי העמלות הנמוכות ביותר בשוק. המומחה קבע כי בתקופה שעד ליום 31.12.01 נגבו ביתר 6.409 מיליון ש"ח, ובתקופה 1.1.02 - 31.7.06 נגבו ביתר 2.531 מיליון ש"ח.

6.         התובעת טוענת עוד, שביום 1.7.06 עצר הבנק את הפעילות בחשבונותיה, והעמיד את מלוא יתרת חובה, בסך של 2.303 מיליון ש"ח, לפירעון מיידי. זאת ועוד - למרות סיכום עם נציגי הבנק לפיו לא תיגבה ממנה ריבית במהלך המו"מ שהתנהל בינה לבין הבנק, גבה הבנק מהתובעת, בתום שנה בה נוהל המו"מ, כ-800,000 ש"ח מעבר לסכום שאותו הוא דרש בתחילת המו"מ.

טענות הבנק

7.         הבנק כפר בטענת התובעת לפיה הובטח לה שייגבו ממנה העמלות הנמוכות ביותר בשוק. לגישתו, תפקידו של מר גרינפלד בפגישה בינואר 1995 היה טכני בלבד - הכנת הניירת לפתיחת חשבון הבנק של התובעת והחתמתה על ניירת זו. מר גרינפלד לא הבטיח לתובעת הבטחות כלשהן. לטענת הבנק, הוא ביצע את הוראות אקסלנס בחשבונותיה של התובעת, ושימש רק כ"צינור" לגביית עמלות ניירות ערך עבור אקסלנס, בניכוי חלקו הקבוע של הבנק בעמלות.

הבנק טוען שלתובעת נשלחו אלפי הודעות על פעולותיה באופציות, ובכל הודעה כזו צוין במפורש שיעור העמלות שנגבה, ושחלקן מועבר לצד השלישי.

8.         הבנק טוען עוד, שחלק העמלה שהוא עצמו גבה מהתובעת לא עלה בשום שלב שהוא על סכום של 5 ש"ח לאופציה (לא כולל החלק שהועבר לאקסלנס). מאחר שהמומחה מטעם התובעת טען שזו העמלה הנמוכה בשוק, די בכך כדי לדחות את התביעה נגד הבנק. הבנק אף חלק על חוות דעתו של מומחה התובעת, מר שטיינר. לטענת הבנק, חוות הדעת מבוססת על עובדות שלא הוכחו והחישובים שנערכו בה הם שגויים.

9.         לגישת הבנק, טענת התובעת לפיה היא סיכמה עם הבנק כי ייגבו ממנה העמלות הנמוכות ביותר בשוק, היא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב - שכן היא מנוגדת לכול ההסכמים וההודעות שנשלחו לתובעת לאורך תקופת הפעילות בחשבונה.

באשר לטענות התובעת בדבר התנהלות הבנק בכל הקשור לעצירת האשראי, טוען הבנק כי התובעת קיבלה התרעה חצי שנה מראש לפיה חשבונה חורג מתנאי האשראי, וכי אם לא תפעל להסדרת חובותיה ייאלץ הבנק לסגור את מסגרת האשראי.

10.       בתביעה שכנגד טוען הבנק שהחוב בחשבונה של התובעת אינו שנוי במחלוקת, למעט נושא חיוב הריבית בתקופה בה לטענת התובעת נוהל משא ומתן בינה לבין הבנק. הבנק כפר בהתחייבותו הנטענת שלא לחייב את התובעת בריבית ביחס לתקופת המשא ומתן. לטענתו, התובעת לא הוכיחה באיזו תקופה נוהל משא ומתן, ומהו הסכום שיש לטענתה להפחית בגין חיובי הריבית.

טענות הצד השלישי

11.       הצד השלישי מכחיש אף הוא כי הובטח לתובעת לגבות ממנה את העמלות הנמוכות ביותר בשוק. לגישתו, טענה זו אינה מתקבלת על הדעת והיא נוגדת את המציאות העסקית. בנוסף, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהתחייבות כזו, גם אם ניתנה - הופרה, שכן היא לא הוכיחה מה היו השיעורים הנמוכים ביותר של העמלות בשוק באותה תקופה. התובעת עצמה טוענת כי ביום 7.7.03 הוסכמו בינה לבין מר בירם שיעורי עמלות חדשים, ואלה העמלות שנגבו ממנה מאז ואילך.